אם לעשות ספירת מלאי, אני נשוי באושר ואב ל-3 ילדים מדהימים, זכיתי למצוא את התחום שאני אוהב, חכמת ההמונים. סיימתי דוקטורט, כתבתי ספר בנושא ואני מרצה מסביב לגלובוס ומלווה ארגונים שנעזרים בתחום כדי להצליח יותר.  בגדול, זה נראה כאילו הצלחתי לא רע בכלל.

אבל שום דבר בילדות או בגיל ההתבגרות שלי, יכול היה לסמן ההצלחה עתידית. למעשה, המצב היה בדיוק הפוך:

כשהייתי ילד, הייתי בטוח שאני לא חכם ושלא ייצא ממני כלום. הייתי הילד החנון, שלא אוהב כדורגל ולכן בהפסקות נמצא לבד, הכי נמוך, חלש ופגיע. עברתי חרם במשך שנים ארוכות. היו לי ציונים נמוכים, השיעורים הפרטיים לא כל כך עזרו. רוב הזמן הייתי לבד, מול המחשב. אמא שלי לא הבינה למה וכל הזמן אמרה לי “למה אתה לא נפגש עם חברים?”. התביישתי לספר לה שרובם פשוט לא רוצים להיפגש איתי. תעודת הבגרות שלי היתה מאכזבת מאוד. כאשר סיפרתי לאחד המורים שהחלום שלי ללמוד מחשבים בטכניון, הוא אמר לי “אתה? אין לך סיכוי, זה לא בשבילך”.

אחרי הצבא, החלום ללמוד בטכניון הוביל אותי להירשם לבית ספר פרטי ולשפר את תעודת הבגרות. רק אז, אחרי שקיבלתי כמעט 100 ב-5 יחידות מתמטיקה ופיסיקה, הבנתי שאני לא מטומטם. סיימתי בהצטיינות תואר ראשון ושני בטכניון, דוקטורט באונ’ בר אילן, הקמתי משפחה נפלאה, פרסמתי ספר בארה”ב שתורגם לשפות רבות. אבל התחושה הזאת ש-“לא יצא ממני כלום” לא עזבה מעולם.

בשנים האחרונות אני מרצה בהתנדבות לצעירים ובני נוער עם קשיים או במצב סוציו-אקונומי ירוד ובמצבי סיכון. בניגוד להרצאות בארגונים שעוסקות בחכמת ההמונים, כשאני מגיע לבני הנוער הללו המטרה היא אחרת: לגרום להם להאמין בעצמם ובסיכויים שלהם להצליח. הם שומעים על החרם שעברתי במשך שנים רבות בגלל שהייתי חנון, על הציונים הנמוכים שהיו לי בלימודים, על המורה שאמר לי “אין לך סיכוי להצליח” ועוד. זה סיפור על התמודדות עם חרם, פחד גדול, נחישות, עבודה קשה וכמה חשוב להאמין בעצמך. הם שומעים שלאף אחד אסור להגיד להם “אין לכם סיכוי” או “אתם לא תצליחו”

החלטתי להרחיב את הפעילות הזאת ולייסד את מיזם “יש מצב!” במטרה לעזור לצעירים להאמין בעצמם. מיזם חברתי שיתמקד בבני נוער עם קשיים ובמצבי סיכון. בשלב ראשון קהל היעד יהיה תלמידים בכיתות שמשרד החינוך מגדיר “כיתות אתגר”, מב”ר, “כיתות אומץ” ובפנימיות לנוער בסיכון.

המיזם יאסוף בקפידה אנשים בוגרים מעוררי השראה, שהגיעו להישגים מרשימים למרות שהתמודדו עם קשיים גדולים בצעירותם כדוגמת קשיים סוציו-אקונומיים, קשיים חברתיים, קשיים רגשיים וכדומה.

אותם אנשים בעלי יכולת להרצות לבני נוער, יעבירו הרצאות בהתנדבות בבתי ספר ובפנימיות שירצו בכך. נעשה שימוש בחכמת ההמונים כדי לעזור לכמה שיותר צעירים להגשים את השאיפות והחלומות שלהם. בנוסף, חלק מההרצאות יצולמו ויפורסמו בערוץ יוטיוב של המיזם במטרה לאפשר חשיפה רחבה לבני נוער נוספים.

יש עמותות רבות שמסייעות לבני נוער בסיכון כמו גם כמובן משרדי החינוך והרווחה. בשנים האחרונות פגשתי רבים מהם והתרשמתי שהם עושים עבודה חשובה, ועובדים בעומס ובתנאים לא פשוטים. רוב הגופים מנסים למנוע נשירה ממערכת החינוך, מסייעים בפן הלימודי, מנסים להעלות את הציונים שלהם ולהוביל את התלמידים לתעודת בגרות.

הפספוס לדעתי הוא בפן הרגשי, במתן תחושת המסוגלות, ביצירת תמונת עתיד, במפגש עם אנשים שאפשר להזדהות איתם, שיכולים להוות מודל עבורם ולגרום להם לא רק לחלום חלומות גדולים אלא גם להאמין ביכולת להגשמתם. זה לא מספיק לדעת לפתור משוואה במתמטיקה.

באופן פרדוקסלי, בעוד תלמידים מצטיינים, מחוננים או מוצלחים במיוחד זוכים לקבל מהמערכת תמיכה בתוכניות העשרה רבות, תלמידים עם קשיים כמעט ולא זוכים לפעילות העשרה שכזו. הם אכן מקבלים תגבור ושעות הוראה נוספות אבל הם כמעט לא זוכים להעשרה בעולמות תוכן נוספים ולא נחשפים לאנשים מצליחים שהגיעו להישגים על אף הקשיים שחוו בדרך.

מה כן שומעים הצעירים האלו? הרבה אנשים שאומרים להם “לא יצא מכם כלום”.

במשך 7 שנים זכיתי להיות חלק מהוועד המנהל של עמותה נפלאה שנקראת עיגול לטובה ועבדתי עם עמותות נפלאות רבות. אני מרגיש שעכשיו הגיע הזמן להקדיש את עצמי למטרה אחרת וזאת המטרה שבחרתי.

המיזם לא נרשם כעמותה. יש מספיק עמותות בתחום הזה והמיזם ישאף לשתף איתן פעולה ולהציע להם מרצים מתנדבים. במקום להשיע זמן ומאמץ בגיוס תרומות ובלוגיסטיקה שהקמת עמותה מחייבת, נשקיע את כל הזמן במטרה שלנו – להעצים בני נוער בסיכון. 

כל הפעילות במיזם נעשית בהתנדבות מלאה.

ד”ר ליאור צורף