הנוסחה לתקווה

מחקר מקיף שניתח 52 מחקרים על תקווה (Redmond et al., 2023) מציג תובנות מעניינות.

במשברים קשים – מלחמה, עוני ואלימות – תקווה היא לא רגש נחמד שטוב שיש. היא הכרח הישרדותי.

בקרב צעירים שחוו אלימות קשה, מידת התקווה שלהם היא אחד הגורמים המרכזיים שקובעים אם יפתחו פוסט-טראומה או האם יצליחו להתגבר.

לא הכוח הפיזי שלהם. לא הכישורים. לא המשפחה. התקווה.

תקווה זה לא “הכול יהיה בסדר”.

ציפייה היא פסיבית – “אני מקווה שזה יסתדר”. תקווה היא אקטיבית – היא מחברת בין המציאות הקשה של היום למעשים שיוצרים עתיד אחר.

בתרבויות שונות תקווה מתבטאת אחרת. בתרבות המערבית היא אישית: “אני אצליח”. בתרבויות אחרות היא קולקטיבית. סוג של חכמת המונים. כמו ביהדות ובציונות, שהפכה תקווה לכוח מניע לאומי (“עוד לא אבדה תקוותנו”), או בתרבויות אפריקאיות, שבהן צעירים רבים מוצאים תקווה ביכולת לעזור למשפחה.

אז מה הנוסחה לתקווה? אחד המודלים המובילים (Snyder, 2002) מציע “נוסחה” פשוטה:

תקווה = כוח רצון + הגדרת מטרות + תכנון מעשי.

נשמע פשוט? אבל מה קורה כשפוגשים נער או נערה שגדלו בסביבה שמעולם לא נתנה להם סיבה טובה להאמין בעתיד?

איך מטפחים תקווה אצל מי שאין לו תקווה?

כשצעיר רואה מישהו שהתחיל מאותו מקום והצליח, מישהו אמיתי שהיה בדיוק במצב שלו – משהו נדלק. נוצרת האמונה ש”גם אני יכול”.

אבל רצון לבד לא מספיק.

צעירים רבים רוצים להצליח, אבל לא יודעים איך להפוך את הרצון הזה למשהו מוחשי. הם לא יודעים להגדיר מטרה מעשית, לשבור אותה לשלבים, לתכנן.

כאן נכנס לתמונה מבוגר שמאמין בהם – לא כמי שמטיף, אלא כמי שעוזר להם לראות דרכים חדשות, לדמיין אפשרויות, ללוות אותם בתכנון.

זה לא קסם. זה עבודה. אבל זו העבודה שעושה את ההבדל.

בעמותת יש מצב אנחנו עובדים עם מורים שמלווים צעירים שזקוקים לעזרה. אנחנו מלמדים אותם לעשות בדיוק את זה.

התוצאות מדברות בעד עצמן: 80% מהתלמידים שעוברים את התהליך מראים שיפור משמעותי במוטיבציה ובהישגים.

גם כשקשה, תמיד יש סיכוי. תמיד יש תקווה. תמיד יש מצב.

זאת לא רק סיסמא.

זאת תוכנית העבודה שלנו.

קישור לסיכום הפעילות שלנו ב-2025.

אנחנו לא יכולים לעשות את זה בלי עזרתכם. הכשרה של 30 מורים (כפי שעשינו בבי”ס נופי הבשור בתקופת המלחמה) מאפשרת להם לאמן ולעזור באופן משמעותי ל-60 תלמידים.

לתרומה – לחצו כאן

השבוע התבשרנו על לכתו של מתי כספי היוצר המופלא. גם הוא התייחס בשיריו לתקווה כמו במילות השיר “עוד יבוא יום” שכתב אהוד מנור. כולנו זקוקים לתקווה. בשירים ובמעשים.

מקורות:

Bowers, R. M., & Bowers, E. P. (2023). A literature review on the role of hope in promoting positive youth development across non-WEIRD contexts

Snyder, C. R. (2002). Hope theory: Rainbows in the mind. Psychological inquiry, 13(4), 249-275.‏