אהבה, חיבוק ודוגמה אישית

המלחמה עם איראן הפכה את העורף לחזית. כך לדוגמא בבת ים נפגעו מעל 70 בניינים, מתוכם מעל 20 מיועדים להריסה מיידית. מאות משפחות איבדו את ביתן, והמציאות יצרה אצלן רמות גבוהות של חרדה, חוסר ביטחון וטראומה. האוכלוסיות שהוגדרו עד כה כנורמטיביות נמצאות במצב סיכון נוכח השפעות המלחמה.

ביום השמיני למלחמה עם איראן, כאשר בבת-ים עדיין מפנים את ההריסות, השחקן עמוס תמם הצטרף למפגש של עמותת יש מצב עם מורים מבת ים. שיחה על חינוך, התמודדות עם פחד ואיך מילה אחת של מבוגר יכולה להציל נפש של ילד.

שני סיפורים קצרים מתוך המפגש:

השנה 1995, רמלה. עמוס חורש ומתכונן למבחן מתמטיקה. במבחן כולם מעתיקים אבל עמוס מתעקש לפתור את המבחן לבד. התוצאה: ציון 35. עמוס המאוכזב פוגש בחוץ את המחנך שלמשמע הסיפור לוקח אותו לחדר המורים; המחנך שולף את המבחן, מסתכל למורה למתמטיקה בעיניים, כשעל המותן שלו מתנדנד אקדח שהיה עליו בשגרה. “תרשמי 65” הוא אומר לה. היא מוחקת, חותמת ושולחת את עמוס הביתה עם בגרות במתמטיקה. “לפעמים צריך חסד קטן בזמן הנכון” הוא אומר למורים. לראות ילד באמת. זה הסוד.

אולם תיאטרון הקאמרי. האולם מלא בני נוער שהגיעו לצפות בהצגה “אדיפוס”  במסגרת בית הספר. הצגה בכיכובם של עמוס תמם וקרן מור. ההצגה מתחילה עם הרבה רעש. מורים מנסים להרגיע בצעקות את התלמידים. עמוס ממשיך לשחק. אחרי כמה דקות התלמידים נרגעים. אחרי כמה דקות נוספות והטלפונים בכיסים. בסוף ההצגה, אחרי מחיאות כפיים, אותם “מפריעים” ניגשים להגיד תודה ולבקש סלפי.

המסר של עמוס:

“צריך לתת לתוכן לעשות את העבודה – לא לצעקות. אם עושים משהו שמעניין את בני הנוער, הם שקטים. אחרת, צריך פשוט להניח להם.

חינוך זה התפקיד הכי חשוב בעת הזאת. אני מכיר הרבה מקרים בהם משפט אחד של מורה עשה את כל ההבדל. לאנשי חינוך יש הכוח לשנות חיים.

מבחינתי המהות של חינוך באה לידי ביטוי בארבעה דברים: אהבה, אמונה, חיבוק ודוגמא אישית”